יד ביד
كل אדם החווה טראומה מגיב עליה באופן שונה לחלוטין. אצל חלק מהנפגעים קיימים גורמים גנטיים וביוכימיים העשויים להשפיע על האופן שבו הם מגיבים לחוויות טראומטיות, ולהעמיק עוד יותר את השפעת האירועים.
חלק מהאנשים כבר חוו טראומה או מצוקה בילדות שעיצבה את נפשם והשרישה בהם תכונות אישיות מסוימות שהופכות אותם לרגישים יותר. עבור אחרים, היעדר תמיכה חברתית והצורך להתמודד לבד שמים אותם בסיכון גבוה יותר לפתח פוסט-טראומה (PTSD).
בנוסף, הגישה המוגבלת לטיפול והסטיגמה סביב פנייה לעזרה מונעים מאנשים לפתח מנגנוני התמודדות בריאים. הלחץ לשמור על "תדמית חזקה" גורם להם לא פעם להימנע מהושטת יד לתמיכה לה הם זקוקים נואשות. אלו הם הנפגעים הנמצאים בסיכון מתמיד לפתח התמכרויות לחומרים אסורים, כניסיון להרגיע את הנפש ו"להרחיק" את זיכרונות הטראומה.
רמות הלחץ הגבוהות בהן שרויים החיילים במהלך עבודתם השוטפת תורמות להתפתחות של PTSD. האיום המתמיד על חייהם, הצורך לקבל החלטות של חיים או מוות בשבריר שנייה ואי-הוודאות המתמשכת, יוצרים סביבה רעילה השוחקת את החוסן הנפשי. המתח התמידי הזה משבש את התפקוד התקין של המוח ומותיר אותם פגיעים.
חיילים קרביים חשופים לסיטואציות אינטנסיביות ומסכנות חיים כמו לחימה ישירה, עדות למוות ופציעות קשות, או חשיפה לפיצוצים והרס. אירועים אלו יכולים להציף את יכולת ההכלה של הנפש ולעורר סימפטומים קשים. במקרים רבים, השימוש בסמים או באלכוהול משמש כמנגנון התמודדות ראשוני כדי להקהות כאב רגשי או להקל על תסמיני החרדה, אך הוא מוביל בסופו של דבר לאובדן שליטה מוחלט ולצורך בתכנית גמילה מקצועית.
גורמי הלחץ הקשורים ללחימה עלולים להוביל ללחץ כרוני המשפיע גם על הפן הפיזי. פציעות וכאבים כרוניים משדה הקרב מובילים אנשים לחפש הקלה מהירה בחומרים משככים. חשיפה ממושכת למתח כזה משבשת את הכימיה במוח ומביאה חיילים להיעזר, למשל, באלכוהול כדרך ל"טיפול עצמי" בכאב הפיזי או הפסיכולוגי. ללא ליווי מתאים, הדרך להתמכרות היא קצרה וכואבת.
חלק מהחיילים עשויים להיות רגישים יותר לפתח PTSD עקב גורמים קיימים כמו היסטוריה של טראומה, מצוקה בילדות או תכונות אישיות מסוימות. בנוסף, גורמים גנטיים וביוכימיים יכולים להשפיע על האופן שבו אדם מגיב לחוויות טראומטיות. תמיכה חברתית משחקת תפקיד מכריע בהתמודדות: חיילים חסרי תמיכה משפחתית או כאלה המתמודדים עם בידוד חברתי נמצאים בסיכון גבוה משמעותית.
גם המעבר חזרה לחיים האזרחיים מהווה אתגר עצום. ללא המבנה והמטרה שהיו בצבא, חיילים רבים חווים שעמום ומחסור בפעילויות משמעותיות, מה שמגביר את הסבירות לפנייה לחומרים לצורך גירוי או בריחה מהמציאות המכאיבה.
הצורך לשמור על תדמית "קשוחה" וסטיגמה סביב פנייה לעזרה מעכבים לעיתים קרובות פיתוח מנגנוני התמודדות בריאים. במסגרות רבות, הנגישות לחומרים ממכרים יחד עם המחסור במערכות תמיכה יעילות, יוצרים כר פורה להתפתחות התמכרות כפתרון זמין ומהיר לכאב הנפשי.
ניתן ליווי רפואי צמוד ותומך גמילה הכולל פגישה עם פסיכיאטר ונרקולוג מומחה. לאחר הפגישה עם הרופא מתחילה עבודה אינדיבידואלית עם המטפל ומתחילה עבודה של איזון, תוך פגישות פרטניות של המטופל ופגישות נפרדות עם המשפחה.
בשלב זה מתחילה עבודת עומק זהירה. המטופל מתחיל להבין כי בעיית ההתמכרות הינה בעיית חיים ומתחיל את שלב "הכניעה" בו הוא מבין שהוא חייב לקבל עזרה. הוא מבין שיש מי שמאמין בו והוא מתחיל להיות בטוח בתהליך. בדרך כלל, זה השלב שבו מצטרפת המשפחה לתהליך משותף עם המחלים.
ממשיכים את עבודת העומק, המטופל רוכש כלים לחיים של אחרי והכנה לדרך עצמאית. כמות המפגשים עם המלווה פוחתת, אך ממשיכים הטיפולים המשפחתיים והפרטניים. הדגש הוא על עבודה רגשית עמוקה על הנפש, שתאפשר חיים מלאים ללא תלות.
הצוות המקצועי שלנו כאן כדי להעניק לכם מעטפת של ביטחון, דיסקרטיות וטיפול עמוק בשורש הכאב.
צרו קשר לשיחה אישית: 050-4063995